סיפור מקרה: דלקת בגידי כף הרגל

המטופל ציין שהוא לא זוכר שעשה שום שינוי בפעילות הגופנית שלו שיכול היה לגרום לכאב כזה, וכשניסה להזכר, עלתה ההשערה שזה קרה בעקבות ביצוע של הרבה שפגטים. בתנועת השפגט אמנם השרירים האחוריים בעיקר נמתחים, אך גם הקדמיים עובדים כאנטגוניסטים – וכנראה זה גרם לכיווץ ודלקת בשריר הקדמי – הטיביאליס – שהשליך על האיזור הכואב.

בבדיקה פיזית, מצאתי רגישות רבה מאוד וכא עז באיזור חיבור בהונות 2+3. בשאר חיבורי האצבעות היה רגיש מעט, אבל לא כואב. בנוסף, האיזור היה בצקתי.

המסקנה היתה שהתקיעות היא אכן בחיבור בהונות 2+3, והיא משליכה על שאר האצבעות. לכן הטיפול היה מוכוון לאיזור הזה.

הנקודות שנדקרות

בתמונה אפשר לראות 2 איזורי דיקור – שניהם למעשה שיקוף של אותו איזור פגוע. האיזור הכואב יושב על מרידיאן הקיבה. 
הנקודות שנדקרו בין אצבע 1-2 (ביד ימין) נמצאות על מרידיאן המעי הגס, שמשפיע על מרידיאן הקיבה. האיזור הנדקר הוא שיקוף מדויק של האיזור הכואב.

הדיקור שם הפחית את הכאב אבל לא בצורה שסיפקה אותי, ולכן חיפשתי איזור נוסף – וביצעתי שיקוף ישיר של המרווח בין אצבעות 2-3, שמשקפות את בהונות 2-3, מבלי להתייחס למרידיאן הקיבה עצמו – ושם נדקרו הנקודות הנוספות.

דיקור זה הפחית משמעותית, ומיידית את הכאב, ושיפר את התנועתיות בכף הרגל (פוינט ופלקס).

בנוסף, בוצע דימום ב-2 הטיפולים הראשונים של נק' הקצה של מר' הקיבה – St45 – בצד שמאל (הכואב) וכן דיקור של האיזור המקביל בכף הרגל הימנית.

תוצאה: הפחתה משמעותית אחרי טיפול אחד בכאב ושיפור התנועתיות, הפחתה כמעט מוחלטת של כל הכאב בטיפול השני וחזרה של המטופל לפעילות גופנית בצורה תקינה. הטיפול השלישי היה "לוודא הריגה" לפציעה ולהסיר שאריות של כאב שנותרו בתנועות קיצוניות ובמגע חזק.